jev | Димитрија Рашљић

Црквенословенски (Јел.) Црквенословенски (Ост.) Црк-слв. (Парим. XII-XII в.) Српски (Атанацковић) Српски (Даничић 1865) Грчки (Ралфс) Латински (Tremellius) Латински (Vulgata Clem.) Латински (Nova Vulgata) Јеврејски (Мас.) Сирски (Пешита)

וַיְהִ֗י אַחַר֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה וְהָ֣אֱלֹהִ֔ים נִסָּ֖ה אֶת־אַבְרָהָ֑ם וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו אַבְרָהָ֖ם וַיֹּ֥אמֶר הִנֵּֽנִי׃

וַיֹּ֡אמֶר קַח־נָ֠א אֶת־בִּנְךָ֙ אֶת־יְחִֽידְךָ֤ אֲשֶׁר־אָהַ֙בְתָּ֙ אֶת־יִצְחָ֔ק וְלֶךְ־לְךָ֔ אֶל־אֶ֖רֶץ הַמֹּרִיָּ֑ה וְהַעֲלֵ֤הוּ שָׁם֙ לְעֹלָ֔ה עַ֚ל אַחַ֣ד הֶֽהָרִ֔ים אֲשֶׁ֖ר אֹמַ֥ר אֵלֶֽיךָ׃

וַיַּשְׁכֵּ֨ם אַבְרָהָ֜ם בַּבֹּ֗קֶר וַֽיַּחֲבֹשׁ֙ אֶת־חֲמֹרֹ֔ו וַיִּקַּ֞ח אֶת־שְׁנֵ֤י נְעָרָיו֙ אִתֹּ֔ו וְאֵ֖ת יִצְחָ֣ק בְּנֹ֑ו וַיְבַקַּע֙ עֲצֵ֣י עֹלָ֔ה וַיָּ֣קָם וַיֵּ֔לֶךְ אֶל־הַמָּקֹ֖ום אֲשֶׁר־אָֽמַר־לֹ֥ו הָאֱלֹהִֽים׃

בַּיֹּ֣ום הַשְּׁלִישִׁ֗י וַיִּשָּׂ֨א אַבְרָהָ֧ם אֶת־עֵינָ֛יו וַיַּ֥רְא אֶת־הַמָּקֹ֖ום מֵרָחֹֽק׃

וַיֹּ֨אמֶר אַבְרָהָ֜ם אֶל־נְעָרָ֗יו שְׁבוּ־לָכֶ֥ם פֹּה֙ עִֽם־הַחֲמֹ֔ור וַאֲנִ֣י וְהַנַּ֔עַר נֵלְכָ֖ה עַד־כֹּ֑ה וְנִֽשְׁתַּחֲוֶ֖ה וְנָשׁ֥וּבָה אֲלֵיכֶֽם׃

וַיִּקַּ֨ח אַבְרָהָ֜ם אֶת־עֲצֵ֣י הָעֹלָ֗ה וַיָּ֙שֶׂם֙ עַל־יִצְחָ֣ק בְּנֹ֔ו וַיִּקַּ֣ח בְּיָדֹ֔ו אֶת־הָאֵ֖שׁ וְאֶת־הַֽמַּאֲכֶ֑לֶת וַיֵּלְכ֥וּ שְׁנֵיהֶ֖ם יַחְדָּֽו׃

וַיֹּ֨אמֶר יִצְחָ֜ק אֶל־אַבְרָהָ֤ם אָבִיו֙ וַיֹּ֣אמֶר אָבִ֔י וַיֹּ֖אמֶר הִנֶּ֣נִּֽי בְנִ֑י וַיֹּ֗אמֶר הִנֵּ֤ה הָאֵשׁ֙ וְהָ֣עֵצִ֔ים וְאַיֵּ֥ה הַשֶּׂ֖ה לְעֹלָֽה׃

וַיֹּ֙אמֶר֙ אַבְרָהָ֔ם אֱלֹהִ֞ים יִרְאֶה־לֹּ֥ו הַשֶּׂ֛ה לְעֹלָ֖ה בְּנִ֑י וַיֵּלְכ֥וּ שְׁנֵיהֶ֖ם יַחְדָּֽו׃

וַיָּבֹ֗אוּ אֶֽל־הַמָּקֹום֮ אֲשֶׁ֣ר אָֽמַר־לֹ֣ו הָאֱלֹהִים֒ וַיִּ֨בֶן שָׁ֤ם אַבְרָהָם֙ אֶת־הַמִּזְבֵּ֔חַ וַֽיַּעֲרֹ֖ךְ אֶת־הָעֵצִ֑ים וַֽיַּעֲקֹד֙ אֶת־יִצְחָ֣ק בְּנֹ֔ו וַיָּ֤שֶׂם אֹתֹו֙ עַל־הַמִּזְבֵּ֔חַ מִמַּ֖עַל לָעֵצִֽים׃

וַיִּשְׁלַ֤ח אַבְרָהָם֙ אֶת־יָדֹ֔ו וַיִּקַּ֖ח אֶת־הַֽמַּאֲכֶ֑לֶת לִשְׁחֹ֖ט אֶת־בְּנֹֽו׃

וַיִּקְרָ֨א אֵלָ֜יו מַלְאַ֤ךְ יְהוָה֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וַיֹּ֖אמֶר אַבְרָהָ֣ם ׀ אַבְרָהָ֑ם וַיֹּ֖אמֶר הִנֵּֽנִי׃

וַיֹּ֗אמֶר אַל־תִּשְׁלַ֤ח יָֽדְךָ֙ אֶל־הַנַּ֔עַר וְאַל־תַּ֥עַשׂ לֹ֖ו מְא֑וּמָּה כִּ֣י ׀ עַתָּ֣ה יָדַ֗עְתִּי כִּֽי־יְרֵ֤א אֱלֹהִים֙ אַ֔תָּה וְלֹ֥א חָשַׂ֛כְתָּ אֶת־בִּנְךָ֥ אֶת־יְחִידְךָ֖ מִמֶּֽנִּי׃

וַיִּשָּׂ֨א אַבְרָהָ֜ם אֶת־עֵינָ֗יו וַיַּרְא֙ וְהִנֵּה־אַ֔יִל אַחַ֕ר נֶאֱחַ֥ז בַּסְּבַ֖ךְ בְּקַרְנָ֑יו וַיֵּ֤לֶךְ אַבְרָהָם֙ וַיִּקַּ֣ח אֶת־הָאַ֔יִל וַיַּעֲלֵ֥הוּ לְעֹלָ֖ה תַּ֥חַת בְּנֹֽו׃

וַיִּקְרָ֧א אַבְרָהָ֛ם שֵֽׁם־הַמָּקֹ֥ום הַה֖וּא יְהוָ֣ה ׀ יִרְאֶ֑ה אֲשֶׁר֙ יֵאָמֵ֣ר הַיֹּ֔ום בְּהַ֥ר יְהוָ֖ה יֵרָאֶֽה׃

וַיִּקְרָ֛א מַלְאַ֥ךְ יְהוָ֖ה אֶל־אַבְרָהָ֑ם שֵׁנִ֖ית מִן־הַשָּׁמָֽיִם׃

וַיֹּ֕אמֶר בִּ֥י נִשְׁבַּ֖עְתִּי נְאֻם־יְהוָ֑ה כִּ֗י יַ֚עַן אֲשֶׁ֤ר עָשִׂ֙יתָ֙ אֶת־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה וְלֹ֥א חָשַׂ֖כְתָּ אֶת־בִּנְךָ֥ אֶת־יְחִידֶֽךָ׃

כִּֽי־בָרֵ֣ךְ אֲבָרֶכְךָ֗ וְהַרְבָּ֨ה אַרְבֶּ֤ה אֶֽת־זַרְעֲךָ֙ כְּכֹוכְבֵ֣י הַשָּׁמַ֔יִם וְכַחֹ֕ול אֲשֶׁ֖ר עַל־שְׂפַ֣ת הַיָּ֑ם וְיִרַ֣שׁ זַרְעֲךָ֔ אֵ֖ת שַׁ֥עַר אֹיְבָֽיו׃

וְהִתְבָּרֲכ֣וּ בְזַרְעֲךָ֔ כֹּ֖ל גֹּויֵ֣י הָאָ֑רֶץ עֵ֕קֶב אֲשֶׁ֥ר שָׁמַ֖עְתָּ בְּקֹלִֽי׃

וַיָּ֤שָׁב אַבְרָהָם֙ אֶל־נְעָרָ֔יו וַיָּקֻ֛מוּ וַיֵּלְכ֥וּ יַחְדָּ֖ו אֶל־בְּאֵ֣ר שָׁ֑בַע וַיֵּ֥שֶׁב אַבְרָהָ֖ם בִּבְאֵ֥ר שָֽׁבַע׃ פ

וַיְהִ֗י אַחֲרֵי֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה וַיֻּגַּ֥ד לְאַבְרָהָ֖ם לֵאמֹ֑ר הִ֠נֵּה יָלְדָ֨ה מִלְכָּ֥ה גַם־הִ֛וא בָּנִ֖ים לְנָחֹ֥ור אָחִֽיךָ׃

אֶת־ע֥וּץ בְּכֹרֹ֖ו וְאֶת־בּ֣וּז אָחִ֑יו וְאֶת־קְמוּאֵ֖ל אֲבִ֥י אֲרָֽם׃

וְאֶת־כֶּ֣שֶׂד וְאֶת־חֲזֹ֔ו וְאֶת־פִּלְדָּ֖שׁ וְאֶת־יִדְלָ֑ף וְאֵ֖ת בְּתוּאֵֽל׃

וּבְתוּאֵ֖ל יָלַ֣ד אֶת־רִבְקָ֑ה שְׁמֹנָ֥ה אֵ֙לֶּה֙ יָלְדָ֣ה מִלְכָּ֔ה לְנָחֹ֖ור אֲחִ֥י אַבְרָהָֽם׃

וּפִֽילַגְשֹׁ֖ו וּשְׁמָ֣הּ רְאוּמָ֑ה וַתֵּ֤לֶד גַּם־הִוא֙ אֶת־טֶ֣בַח וְאֶת־גַּ֔חַם וְאֶת־תַּ֖חַשׁ וְאֶֽת־מַעֲכָֽה׃ ס

И бысть по гл҃анїи се́мъ, бг҃ъ и҆скꙋшаше а҆враама. и҆ рече къ немꙋ̀, а҆врааме, а҆врааме, се́й же рече с҄е а҆зъ.

и҆ рече, поимѝ сн҃а свое̑го възлю́бленнаго, е҆гоⷤ‍ⷷ възлюбѝ и҆саака, і҆ и҆дѝ на землю высо́кꙋ, и҆ възведѝ и҆̀ тамо въ тре́бꙋ, на е҆ди́нꙋ ѿ го́ръ ю́же ти покажꙋ̀·

Въставъ же заѹ҆́тра а҆враамъ, ѻ҆сѣдла ѻ҆слѧ свое, и҆ поѧ̀ съ собо́ю дв҄а раба, і҆ и҆саака сн҃а свое̑го, і҆ и҆сцѣпи́въ дрова тре́бѣ. и҆ въставъ по́иде и҆ прїиде на мѣ́сто, на не́же бѣ е҆мꙋ реклъ б҃ъ, въ тре́тїи дн҃ь.

и҆ възрѣ́въ а҆враамъ ѻ҆чи́ма оу҆зрѣ мѣ́сто и҆здале́че,

и҆ рече а҆враамъ рабо́ма свои́ма, сѧ́дѣта тꙋ съ ѻ҆слѧ́темъ, а҆́зъ же и҆ дѣтищь до́идевѣ до ѻ҆́нде, и҆ поклони́вшасѧ възврати́мъсѧ къ вамъ·

Взѧ́ же а҆враамъ дрова тре́б̾наѧ, и҆ задѣ и҆саакꙋ сн҃ꙋ свое̑мꙋ· взѧ́ же и҆ ѻ́гнь в рꙋ́кꙋ, и҆ но́жь, і҆ и҆до́ста ѻ҆́ба въ кꙋ́пѣ·

И҆ рече и҆саакъ къ а҆враамꙋ ѿц҃ꙋ свое̑мꙋ, ѿч҃е, ѻ҆нже рече чт҄о е҆сть чадо. с҄е ѻ҆́гнь и҆ дрова̀, гдѣжъ е҆сть ѻ҆вча на тре́бꙋ.

и҆ рече а҆враамъ, б҃ъ да оу҆зритъ себѣ ѻ҆вча е҆же на тре́бꙋ чадо. і҆ и҆до́ша ѻ҆́ба кꙋпно,

прїидо́ста на мѣ́сто, на не́же бѣ е҆мꙋ ре́клъ б҃ъ. и҆ създа т҄ꙋ а҆врааⷨ тре́бникъ, и҆ възложѝ дрова и҆ свѧза и҆саака сн҃а свое̑го, и҆ възложѝ на требникъ, връхꙋ дро́въ·

И҆зъсѧ же́ а҆враамъ рꙋкꙋ свою̀, взѧ́ти но́жь да зако́леⷮ сн҃а свое̑го.

и҆ възва и҆̀ а҆гг҃лъ гн҃ь съ нб҃си и҆ реⷱ‍҇ , а҆врааме а҆врааме, се́й же рече с҄е а҆зъ,

и҆ рече не възложѝ рꙋки твое́ѧ на ѻ҆тро́чищъ, н҄и сътворѝ е҆мꙋ ничтоже. нн҃ѣ бо разꙋмⷯѣ, ꙗ҆ко бои́шисѧ т҄ы б҃а, и҆ не пощадѣ сн҃а свое̑го люби́маго менѐ ради.

И҆ възрѣвъ а҆врааⷨ ѻ҆чима свои́ма и҆ оу҆зрѣ, и҆ с҄е ѻ҆ве́нъ е҆ди́нъ оу҆вѧзѐ по́ рогъ в садѣ саве́ковѣ, і҆ и́де а҆враамъ и҆ поѧ̀ ѻ҆веⷩ‍҇, и҆ положи тре́бꙋ въ и҆саака мѣ́сто сн҃а свое̑го.

и҆ прозва а҆враамъ и҆́мѧ мѣстꙋ томꙋ г҃ь видѣ, и҆ да рекꙋт́ъ и҆ до днⷵе на горѣ г҃ь ꙗ҆́ви́сѧ·

И҆ възва а҆гг҃лъ гн҃ь второ́е а҆враама ѿ нб҃си гл҃ѧ,

собо́ю клѧⷯсѧ г҃леⷮ г҃ь, поне́же сътвориⷧ‍҇ е҆си с҄е, и҆́же не пощадѣ сн҃а свое̑го, люби́маго менѐ ра́ди.

тѣ́мже блгⷵвѧ блгⷵвлю тѧ, и҆ мно́жа оу҆мно́жꙋ сѣ́мѧ твоѐ, ꙗ҆ко звѣ́зды нбⷵныѧ, и҆ ꙗ҆́ко пѣ́сокъ по краю мо́рскꙋ. и҆ прїи́метъ сѣмѧ твое грады сꙋпостатъ,

и҆ блгⷵвѧ́тсѧ ѻ҆ сѣ́мени твоемъ вс҄и ꙗ҆зы́цы земнїи, и҆же послꙋш́алъ е҆си гласа мое̑го·

И҆ възврати́сѧ а҆враа́мъ къ рабо́ма свои́ма, и҆ въста́вше ѻ҆тыдо́ша , къ кладѧзю клѧтвеномꙋ, и҆ всели́сѧ а҆враа́мъ оу҆ кла́дѧзѧ клѧтвенаго·

Бысть же по гл҃анїи семъ, повѣ́даша а҆враа́мꙋ гл҃ющи, с҄е родѝ ме́лха и҆ та сн҃ы бра́тꙋ твое̑мꙋ нахо́рꙋ,

ѻ҆́ѯъ пръвене́цъ, и҆ ва́ѯа. брата е҆го и҆ камꙋе̑лѧ ѿц҃а си́рска,

и хаза́да, и҆ наза́ва, и҆ фалдаса и҆ е҆лдафа, и҆ ваѳꙋи́лѧ·

ваѳꙋ́ил же роди реве́кꙋ. ѻ҆смь сїи сн҃овъ ꙗ҆́же родѝ ме́лха нахо́рꙋ братꙋ а́враа́млю·

И҆ зало́жница е҆го, е҆йже и҆́мѧ реи́ма, родѝ и҆ с҄и таве́ка, таа̑ма, и҆ тохо́за, и҆ мо́ха·

Quæ postquam gesta sunt, tentavit Deus Abraham, et dixit ad eum: Abraham, Abraham. At ille respondit: Adsum.

Ait illi: Tolle filium tuum unigenitum, quem diligis, Isaac, et vade in terram visionis, atque ibi offeres eum in holocaustum super unum montium quem monstravero tibi.

Igitur Abraham de nocte consurgens, stravit asinum suum, ducens secum duos juvenes, et Isaac filium suum: cumque concidisset ligna in holocaustum, abiit ad locum quem præceperat ei Deus.

Die autem tertio, elevatis oculis, vidit locum procul:

dixitque ad pueros suos: Expectate hic cum asino: ego et puer illuc usque properantes, postquam adoraverimus, revertemur ad vos.

Tulit quoque ligna holocausti, et imposuit super Isaac filium suum: ipse vero portabat in manibus ignem et gladium. Cumque duo pergerent simul,

dixit Isaac patri suo: Pater mi. At ille respondit: Quid vis, fili? Ecce, inquit, ignis et ligna: ubi est victima holocausti?

Dixit autem Abraham: Deus providebit sibi victimam holocausti, fili mi. Pergebant ergo pariter.

Et venerunt ad locum quem ostenderat ei Deus, in quo ædificavit altare, et desuper ligna composuit ; cumque alligasset Isaac filium suum, posuit eum in altare super struem lignorum.

Extenditque manum, et arripuit gladium, ut immolaret filium suum.

Et ecce angelus Domini de cælo clamavit, dicens: Abraham, Abraham. Qui respondit: Adsum.

Dixitque ei: Non extendas manum tuam super puerum, neque facias illi quidquam: nunc cognovi quod times Deum, et non pepercisti unigenito filio tuo propter me.

Levavit Abraham oculos suos, viditque post tergum arietem inter vepres hærentem cornibus, quem assumens obtulit holocaustum pro filio.

Appellavitque nomen loci illius, Dominus videt. Unde usque hodie dicitur: In monte Dominus videbit.

Vocavit autem angelus Domini Abraham secundo de cælo, dicens:

Per memetipsum juravi, dicit Dominus: quia fecisti hanc rem, et non pepercisti filio tuo unigenito propter me:

benedicam tibi, et multiplicabo semen tuum sicut stellas cæli, et velut arenam quæ est in littore maris: possidebit semen tuum portas inimicorum suorum,

et benedicentur in semine tuo omnes gentes terræ, quia obedisti voci meæ.

Reversus est Abraham ad pueros suos, abieruntque Bersabee simul, et habitavit ibi.

His ita gestis, nuntiatum est Abrahæ quod Melcha quoque genuisset filios Nachor fratri suo:

Hus primogenitum, et Buz fratrem ejus, et Camuel patrem Syrorum,

et Cased, et Azau, Pheldas quoque et Jedlaph,

ac Bathuel, de quo nata est Rebecca: octo istos genuit Melcha, Nachor fratri Abrahæ.

Concubina vero illius, nomine Roma, peperit Tabee, et Gaham, et Thahas, et Maacha.